המיתוס הרווח, אשר צה"ל מתהדר בו כעובדה קיימת, הוא שצה"ל נלחם בתופעת ההטרדה המינית ומצליח לצמצם אותה מאוד. ואולם, בחינת העובדות מעידה כי פני הדברים שונים: לפי הדו"חות השנתיים של יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם), מתקבלות בכל שנה מאות תלונות של חיילות ועוד מספר מצומצם של חיילים אשר הוטרדו מינית, ולפי הדו"חות השנתיים של הפרקליטות הצבאית, מוגשות בכל שנה מאות הוראות שיפוט בעניין זה, חלקן בדין משמעתי וחלקן בכתבי אישום בבתי הדין הצבאיים. כל מִשאל בקרב חיילות מעיד כי אין כמעט חיילת שלא חוותה אירוע של הטרדה מינית במהלך שירותה.

איך מתמודד צה"ל עם נושא ההטרדה המינית

אם נבחן את העשייה הפוזיטיבית למניעת התופעה של הטרדה מינית בצה"ל – נתאכזב: אין הדרכה לחיילים כמעט באף הכשרת יסוד בצה"ל, ובכלל זה בטירונות, בהכשרה המקצועית וכדומה, ואף לא ברוב הכשרות הפיקוד, החל בבית הספר לקצינים ובהשלמת הקצונה החילית וכלה בהכשרות הבכירים האמונים על הנעשה ביחידות ובהן קורס מ"פים, קורס מג"דים, המכללה לפיקוד ומטה ואחרות.

למעשה, צה"ל יוצא ידי חובתו במינימום הנדרש בחוק בפקודה לבצע הדרכה בכל יחידה אחת לחצי שנה, פקודה שאינה נאכפת ואינה מבוצעת באופן מלא, ואף כאשר ההדרכה מתבצעת, היא מבוצעת בידי מפקד, שלא תמיד מחזיק בידע הדרוש לעניין ובנוכחות חלקית של חיילי היחידה ומפקדיה.

כיצד נוצר המיתוס של התמודדות מוצלחת עם התופעה

אם כך, מנין המיתוס של מלחמה בלתי מתפשרת בתופעת ההטרדה המינית בצבא? דומני כי מיתוס זה נוצר כתוצאה מענישה מחמירה ומצעדים פיקודיים כנגד מי שמורשע בעבירה זו. כך, למשל, מחמירים קציני השיפוט הבכירים בדין המשמעתי בעבירות שאין בהן די ראיות או חשיבות מספקת כדי להגיש כתב אישום פלילי, ורף הענישה בבית הדין הצבאי מחמיר באופן משמעותי לעומת הענישה באותן עבירות בבתי המשפט האזרחיים.

נוסף על כך, מתקיים בצבא הליך פיקודי שבמסגרתו הוא מעמיד כל משרת קבע, קצין או נגד, המורשע בעבירה על רקע מגדרי, ואפילו בעבירה קלה של התנהגות בלתי הולמת, בפני ועדה להתרת חוזה, והוא צפוי להיות מפוטר ללא פיצויים או פנסיה.

כך, נוצר מצב שבו המערכת הצבאית אינה עומדת בחובתה להקנות לחייליה ידע מספק בנושא, אך מחמירה בענישה למי שסטה מהנורמות המחייבות, מתוך ציפייה שהרתעה היא שתמנע עבירות בעתיד.

ואולם, בהיעדר הידע הדרוש נעשות עבירות רבות מתוך בורות, ממשובת רגע וכדומה – מקרים אשר להם ההרתעה אינה נותנת מענה. כך, למשל, מקרה שבו קצין צעיר מקיים קשר אינטימי בהסכמה עם חיילת מיחידתו, מקרה שכיח מאוד, אשר לא ייחשב בעיני רוב המפקדים והחיילים כדבר אסור חרף יחסי המרות השוררים ביניהם. או מקרה שבו פונה חייל אל מתלוננת בניסיון להניאה מלהגיש תלונה כנגד חייל אחר ביחידה – מעשה שהוא עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, אולם לא ייתפס ככזה על ידי רוב המפקדים והחיילים, ועוד.

מה ייחשב הטרדה מינית

כאן המקום לפרט בקצרה כמה סוגים של מעשים אשר ייחשבו על פי החוק והפקודות כהטרדה מינית:

1. הצעות מיניות חוזרות המופנות אל מי שהראה למטריד, בהתנהגות או במילים, שאינו מעוניין בהן.
2. התייחסות מבזה או משפילה הנוגעת למינו או למיניותו של אדם, לרבות נטייתו המינית.
3. סחיטה באיומים, כשהמעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
4. מעשים מגונים.
5. התנכלות או פגיעה מכל סוג שמקורה בהטרדה מינית או בתלונה שהוגשה לגבי הטרדה מינית.
6. גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין, ייחשבו הצעות או התייחסות מינית כהטרדה מינית בין המטריד למוטרד אם קיימים ביניהם יחסי מרות או עבודה, תוך ניצול מרות ביחסי שירות או עבודה או אם מתקיימים ביניהם יחסי מטופל-מטפל.

מה יכולים לעשות חיילת או חייל שנפלו קורבן להטרדה מינית או עבירת מין אחרת

אם חיילת או חייל נפגעו כתוצאה מעבירת מין, גם אם מדובר באירוע במסגרת האזרחות או המשפחה, ניתן לפנות לממונה על תחום יוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר), הקיימת בכל יחידה ושמה מפורסם בלוח מיוחד המוקדש להוראות יוהל"ם וכן בצידן הפנימי של הדלתות בשירותים. ניתן לפנות גם ישירות לגוף מיוחד הקיים לשם כך בצה"ל: מרכז התמודדות ותמיכה (מהו"ת). שם, תוך הקפדה על שמירת פרטיות הפונה, ניתן לקבל טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי וייעוץ באשר לאפשרות הגשת תלונה וכל מידע אחר הדרוש במצב זה.

לסיכום, עקב ייחודיות מאפייני הארגון הצבאי וחשיבות הנושא לקיום סביבת עבודה מכבדת, שמירה על החיילות והחיילים מפגיעה או הסתבכות פלילית, בהיעדר התמודדות מובנית, מוטלת המשימה על כתפי המפקדים. כדי לממש את חובתם עליהם ללמוד את הנושא, ליצור אווירה ראויה ולהקפיד על הפקודות וההוראות. רק כך תיווצר תשתית ראויה לסביבת עבודה מכבדת במערכת הצבאית ההיררכית, המשולבת מגדרית וכופה על החיילות והחיילים לשהות ביחידוֹת. זוהי חובתם החוקית והמוסרית וזכותם של החיילות והחיילים. אחריות המפקדים אינה גורעת מהאחריות האישית של כל חייל וחיילת למשמעת, לאיפוק ולהתנהגות הולמת.