פציעה בצבא – חשיבותו של דו"ח הפציעה
חשיבותו של דו"ח הפציעה לצורך הגשת תביעה להכרה בזכות נכה כנגד קצין התגמולים
אם נפצעת במהלך השירות הצבאי באימון, בשגרה, בעבודה, בפעילות מבצעית או בכל דרך אחרת, חובה על הרופא הצבאי המטפל או רופא היחידה ומפקדיך למלא עבורך דו"ח פציעה בטופס המיועד לכך (טופס 141), שבו יאשרו את נסיבות הפציעה ואת מהותה. עליך לעמוד על זכותך כי דו"ח זה ימולא וכי עותק ממנו יימסר לך.
זאת מדוע? משום שאם נותרת סובל מפגימה או אתה נזקק להמשך טיפול או סיוע לאחר שחרורך מצה"ל, הרי שכדי לממש את זכויותיך עליך לתבוע את קצין התגמולים במשרד הביטחון להכרה בזכות נכה.
נדמה כי לא ניתן להפריז בחשיבותו של דו"ח הפציעה: כאשר הנפגע מצוי בשירות פעיל, הוא זוכה לטיפול מלא באחריות המערכת הצבאית, אולם כאשר הוא משתחרר משירות סדיר – חובה או קבע, או משירות המילואים הפעיל אם נפגע בעיצומו של שירות כזה, צה"ל לא ממשיך בטיפול.
כך, אם החייל שנפגע זקוק לטיפולים או שהוא מבקש לקבל פיצוי ואחריות כלפיו לעתיד במקרה של החמרה, עליו לפנות בתביעה לקצין התגמולים באגף השיקום של משרד הביטחון. כדי לזכות בהכרה לזכות נכה על החייל להוכיח, בין היתר, כי הפגיעה אירעה בזמן השירות ועקב השירות הצבאי וכי יש קשר סיבתי בין הפציעה והנכות לבין השירות הצבאי. נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע והוא נדרש לראיות בעלות משקל להוכיח את נסיבות הפציעה. דו"ח פציעה מלא ומפורט, חתום בידי רופא היחידה, בידי מפקדו הישיר של החייל ובידי מפקד היחידה הוא ראיה בעלת משקל מכריע לתמיכה בטענות החייל התובע. בנוסף, דו"ח הפציעה צריך לכלול את השמות והפרטים של העדים למקרה, אשר בעת הצורך יוכלו לתמוך בטענות החייל התובע.
חשיבות קיומו של דו"ח הפציעה גוברת אם החייל מבקש להגיש את תביעתו לאחר שחלפו שלוש שנים ומעלה מיום שחרורו, כאשר חלה התיישנות על התביעה. במקרה כזה רשאי קצין התגמולים לאשר באופן חריג הגשת תביעה אם ישנה חבלה רשומה, ודו"ח הפציעה יכול להוות את האסמכתה לאותה חבלה.
מדוע אם כן לא תמיד מקפידים המפקדים והרופאים על מילוי דו"ח הפציעה? ישנן לכך כמה סיבות: ראשית, לא תמיד מכירים המפקדים את חובתם ואין הם בקיאים באופן מילוי הדו"ח או בפרטי הכתובת שאליה צריך לשלוח את הדו"ח לאחר שמולא. שנית, עומס העבודה המוטל על המפקדים מביא למצב שאין הם מוצאים את הזמן לעסוק בכך. שלישית, לעיתים החייל הנפגע מפונה מהשטח ומתאשפז במתקן רפואי, ולעיתים הוא נפגע במשימה מחוץ ליחידה. במקרים אלו המפקד אינו פוגש את החייל הנפגע ואת הרופא המטפל, שלעיתים הוא אזרח, וככזה אינו נדרש למלא דו"ח פציעה. רביעית, לעיתים הפגיעה היא מאירוע מתמשך, וחומרתה לא תמיד ידועה בזמן אמת, וישנן סיבות נוספות. זאת ועוד, לעיתים נרשם דו"ח פציעה כנדרש, אך לא נמסר לחייל ולא מתועד כנדרש ולא ניתן לאתרו.
כדי לקבל את הדו"ח על החייל לפנות למפקדו ולבקש העתק ממנו. אם המפקד לא מילא דו"ח, על החייל לבקש שיעשה כן. נדירים המקרים שבהם יסרב המפקד למלא דו"ח או לחתום עליו. אם המפקד לא ממלא את חובתו, ניתן לפנות למפקד של המפקד, למפקד היחידה או אף לנציב קבילות החיילים. אם החייל מאושפז בבית חולים, ניתן לפנות אל נציגי ר"מ 2 המצויים במתקן הרפואי.
על החייל הנפגע לוודא כי הדו"ח מולא כראוי ונחתם בידי המפקד הישיר, בידי הרופא המטפל ולבסוף בידי מפקד היחידה ולבקש כי עותק מדו"ח הפציעה יימסר לידיו.
נוסף על דו"ח הפציעה, חשוב לשמור העתק מכל מסמך או מדיה המכילים מידע על אודות נסיבות הפציעה ועל מהות הפגיעה כדי להבטיח קבלת זכויות בעתיד.



