עריקות מצה"ל – כללי עשה ובעיקר אל תעשה
היעדרות מן השירות שלא ברשות היא העבירה השכיחה ביותר שבגינה נשפטים בבתי הדין הצבאיים. זוהי עבירה הנתפסת כחמורה, ולכן הנאשם מוחזק במעצר מרגע שנעצר או הוסגר, הַמְשֵך בתקופת ניהול הדיון בעניינו בבית הדין ועד לסיום ריצוי עונשו, לרישום הפלילי שגוררת ההרשעה בבית הדין ולעונשים כבדים, הכוללים מאסר ופגיעה בדרגה הנפסקים בדרך כלל בגין העבירה הזו.
למרות הכתוב לעיל, ולמרות שזו עבירת מודעות, כלומר החוק מייחס לעובר אותה מודעות להיותה עבירה ולנסיבות, רוב העומדים לדין הם חיילים נורמטיביים שנסחפו למצב של עבירה.
תחילתה של ההיעדרות היא פעמים רבות צורך נקודתי שלא זכה להתחשבות מצד המפקד, כגון בעיה רפואית או אישית, משבר אישי, פחד מהמציאות ביחידה ובמקרה של מילואים – כשל בדיווח של איש המילואים על שינוי כתובת, על שהייה בחו"ל או על אילוץ כלשהו. מרגע שהוכרזו כנפקדים משירות, חוששים החיילים מעונש ונמנעים מלשוב תוך שהם מדחיקים את המשמעות ואת ההשלכות של מעשיהם.
עקב החרדה וחוסר הידע נקלעים החיילים לחוסר אונים, שפעמים רבות אינו זוכה למענה מהמערכת הצבאית: הצבא קבע נוהל לפיו יבקרו מפקדים עם רכב בבית החייל הנעדר מהשירות, כדי לשכנעו לחזור ולהביאו ליחידה. עוד נקבעה חובה למדרג עולה של בכירות המפקדים המחפשים וכי אלו ימסרו לחייל ולמשפחתו מכתב הסבר על הנפקדות ועל השלכותיה. ואולם בפועל נשלחים "מחפשים" שהם חיילים זוטרים אשר יוצאים ידי חובתם במסירת המכתב ואין הם מגיעים ברכב, שעשוי לסייע בהסעת החייל מיידית ולתרום לשכנועו לחזור. פעמים רבות מסתיים הביקור בכך שהחייל המחפש לא מוצא איש בבית ודי לצה"ל בכך, דבר שבהיעדר בקרה אמיתית יוצר מצב שבו "מחפשים" נמנעים מלהגיע ומדווחים כי לא היה איש בבית.
חמור מכך, ישנם מקרים שמפקדים מאיימים על הנפקד כי יבולע לו כשיחזור, ממליצים לו לא לחזור, אלא להסגיר את עצמו בידי המשטרה הצבאית כאשר ימלאו ימי העריקות ואומרים לו כי אז עונשו יהיה קל יותר. התנהלות כזו ודומות לה תורמות להמשך העבירה ולהחמרתה.
כאשר החייל נתפס, או מסגיר את עצמו, הוא, כאמור, נעצר ומובא בפני שופט, אשר ככלל מאריך את המעצר למשך כל תקופת ההליך המשפטי. במקרה זה עומד דו"ח העריקות כראיה מרכזית נגד החייל, אשר בהיותו עצור אינו יכול לאסוף ראיות להוכחת חפותו או לפחות לנסיבות העבירה ולנסיבותיו האישיות לצורך טיעונים לעונש.
להלן אסקור כללים אחדים להתנהלות נכונה במקרה שנקלעת למצב זה:
- הימנע מנפקדות ומעריקות – בריחה אינה פותרת דבר. אם יש לך בעיה, פנה למפקדיך, למשרד תנאי השירות, למרפאה או לכל גורם רלוונטי אחר בבקשה לעזרה. אם נהגו כלפיך באופן לא מקצועי או לא הוגן, דבר עם מפקדיך, ואם נהגו כלפיך שלא כדין או פגעו בזכויותיך, התלונן עליהם בפני המפקד הממונה עליהם או בפני נציב קבילות החיילים. בריחה מונעת את נוכחותך לטפל בבעיות ושומטת את הבסיס מכל תלונה. ולא, עריקות לא מובילה לשינוי שיבוץ. לאחר תקופת עריקות, גם ממושכת, בסיום המאסר תחזור ליחידה שממנה ערקת, למעט במקרה חריג של המלצת גחל"ת (גורמי חזרה לשירות תקין), אשר ניתנת כאשר יש סיבה, אשר אם קיימת, יאשר אותה לרוב גם מערך תנאי השירות ביחידה.
- אם אתה בסטטוס של נעדר מן השירות ללא רשות, היוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום. ניתן ונכון להתמודד עם הבעיה כשהיא בראשיתה. במצב הזה ניתן פעמים רבות לעמוד לדין משמעתי ולהימנע מענישה חמורה ומרישום פלילי. במקרים מסוימים ניתן להימנע משיפוט בבית הדין ולהישפט בפני קש"ב (קצין שיפוט בכיר), גם כאשר אתה במעמד עריק, בעיקר כאשר תקופת העריקות קצרה יחסית. הפתרון יהיה כרוך בחזרת החייל ליחידה כתנאי של הצבא לבחינת המקרה, למעט מקרים של אי כשירות נפשית או פיזית, המגובה באישורים לאי כשירות למעצר.
- דאג לאסוף ולארגן ראיות לעניין נסיבות היעדרותך מהשירות. בצה"ל אין גוף החוקר את עבירת ההיעדרות משירות, והראיות לאשמה שעל פיהן מתנהלת התביעה הם טופסי הדיווח של המפקד או החייל המחפש ודו"ח סיכום של היחידה המאושר בידי תא עריקים. במהלך ההליך המשפטי קשה לנאשם לאסוף ראיות כי, כאמור, הוא במעצר. אבל בהליך המשפטי דורשים התביעה ובית הדין להוכיח בראיות כל טענת הגנה. לפיכך, חשוב להשיג ראיות כגון אישורי מחלה, סיכומי ראיונות ואישורי מפקדים, מסרונים ממפקדים וכיוצא באלו.
- דאג לאסוף ולארגן ראיות לעניין נסיבות אישיות. כאמור, את אלו יהיה קשה להשיג במהלך ההליך המשפטי בשל המעצר. חשוב להציג מסמכים המעידים על מצב סוציו־אקונומי וכלכלי, מצב רפואי (מחלה, מצב נפשי, היריון וכיוצא באלו), תלות של קרוב משפחה וכדומה.
- הסגר עצמך, ויפה שעה אחת קודם. למשך ההיעדרות יש משקל מכריע על חומרת העונש. כמו כן, ניתן משקל לעובדה כי החייל הסגיר את עצמו לעומת מקרה שבו הוא נעצר. זכור! כאשר אתה נעדר משירות ללא רשות, אתה נמצא בבעיה שהולכת ומחמירה. הבעיה אינה יכולה להיפתר אלא בכך שתסגיר את עצמך, ותאפשר לפרקליטות הצבאית, ובמקרה הצורך לגורמי צבא רפואיים ואחרים, לבחון את עניינך.
ישנם הליכים חריגים, אך אלו יכולים להיבחן לגופו של מקרה.
